נג`י ואח' נ' ט.ד.י. בע"מ

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע

1.בית המשפט קמא (כב' השופט ישי קורן) הורה בפסק דינו מיום 13.3.11 על פינוי המערערים מהדירה בה התגוררו, ושבעליה היא המשיבה, עד ליום 15.6.11.

בית המשפט קבע כי המערער הוא דייר מוגן בדירה, ואילו המערערת איננה דיירת מוגנת ומעמדה בדירה נגזר ממעמדו של המערער (יצוין, כי על פי האמור בפסק הדין המערערים אינם בני זוג).

המערערים ערערו על פסק הדין והגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצועו.

בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 17.6.11 דחה את הבקשה, אך עיכב את ביצועו למשך 30 יום, על מנת לאפשר הגשת בקשה נוספת לערכאת הערעור.

בפני בקשת המערערים לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור.

2.        בדונו בעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים:

           הראשון – סיכויי ההצלחה בערעור,

  השני – אם יזכה המערער בערעור לאחר שפסק הדין כבר בוצע, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו.

           כן שוקל בית המשפט את מאזן הנוחות שבין הצדדים.

           (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 674-675).

3.נימוקי הערעור עוסקים ברובם בתקיפת ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, וכידוע, ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית.

מקצת הנימוקים הם במישור המשפטי ומתוכם ראוי בעיקר הבירור בשאלה, אם הנזק במושכר המצדיק פינויו של דייר מוגן, על פי סעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972, חייב להיות במושכר עצמו, או גם בשטח שמחוצה לו אך הצמוד אליו?

שכן, על פי ממצאי פסק הדין, הנזק, אשר הצדיק לדעת בית המשפט קמא את הפעלת הסעיף האמור, הוא השתלטות המערערים ושכן נוסף על שטח שבין דירותיהם והרחבת דירותיהם לתוך שטח זה.

בהקשר זה מפנים המערערים לספרות משפטית ולפסיקה, ממנה משתמע כי בניית תוספת למושכר בשטח שמחוץ למושכר אינו נחשב נזק המקים עילת פינוי לפי סעיף 131(3) הנ"ל.

מכל מקום, סוגיה זו ראויה לבירור בערעור שיישמע.

4.        מכל מקום, בהתחשב בכך שהמשמעות הנגזרת מדחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין פינוי, הינה כמעט תמיד, שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, דבר המייתר למעשה את בירור הערעור, וכן בהתחשב בתוצאה הקשה של פינוי אדם מדירת מגוריו, הושם דגש בפסיקת בית המשפט העליון על שיקולי מאזן הנוחות, שמטבע הדברים ייטו כמעט תמיד לטובת המערער שכנגדו ניתן פסק פינוי, ובדרך כלל התקבלה בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור שהגיש, ראו למשל: ע"א 8519/06 יעקב נ' גרמן (החלטה מיום 10.4.07), ע"א 8511/08 כהן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (החלטה מיום 7.12.08), רע"א 11880/04, ע"א 4741/09 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (החלטה מיום 16.11.09), ע"א 7189/09 הלר נ' כהן (החלטה מיום 26.1.11).

5.גם במקרה דנן אני סבור שכף מאזן הנוחות נוטה לכיוונם של המערערים.

לדבריהם, שלא נסתרו ולא הוכחשו על ידי המשיבה, המבקשים מתגוררים בדירה מזה עשרות שנים, בהן שילמו דמי שכירות באופן סדיר ורצוף; המערער הוא בן למעלה מ-70, אשר סובל מבעיות בריאותיות רבות; המערערת היא אם חד-הורית ל-3 קטינים, הקטן ביניהם בן 3-4 חודשים בלבד.